:: מפרי מחשבותיה של נפש לא שייכת ::

מכיוון שחסתי על רגשותייך כל הזמן, ומכיוון שאת רגישה כל-כך לכל מילה בזמן שאינך רגישה כלל לרגשותיהם של אחרים (לא דבר יוצא-דופן במיוחד); מכיוון שכשאני אוהב אני רוצה לשמח גם במחיר הכאב שלי שתקתי, והנחתי לכל העוולות לעבור, אני רוצה להקיא אותם החוצה כאן.
אולי כך אני אזכיר לעצמי מדוע אין זה הפסד כה גדול שהפסדתי אותך - בזמן שלמרבה האירוניה את אינך מתייסרת כלל על הפסד גדול בהרבה שהפסדת, כאשר איבדת אותי.

• אני מאשים אותך בכך שהזנחת את רגשותיי ואת צרכיי.
• אני מאשים אותך בכך שהתעלמת ממני לחלוטין ללא הסבר.
• אני מאשים אותך בחוסר-יציבות, שהעביר אותי שבעת מדורי גהנום.
• אני מאשים אותך בכך שמעולם לא הנחת לי להיכנס לחייך.
• אני מאשים אותך בכך שהקשבת לפחדים הפרנואידים שלך במקום למילים הכנות שלי.
• אני מאשים אותך בהיותך ילדה קטנה ואקראית, שלוקה בגאווה מוגזמת, ומעדיפה לבחור להאמין שהיא תמיד צודקת בכל, במקום לשקול את האפשרות שהיא טועה לפעמים, ולשאוף להשתפר.
• אני מאשים אותך בכך שלא השקעת מאמץ כלשהו בקשר, בכך שהעדפת להטיל עליי את כל האחריות, ובאותו הזמן התלוננת שאני הוא זה שמקלקל.
• אני מאשים אותך בחוסר יכולת תקשורת בסיסית, מלווה בצדקנות חסרת-בסיס. איך ייתכן שצדקת בכך שלא ניסית לדבר מעולם? איך ייתכן שצדקת בכך שלא ניסית לתקשר, לענות חזרה, או לשנות דבר מה בגישה שלך - כלפיי, כלפיי מערכות יחסים, כלפי כל בן-זוג שרוצה שיכירו בקיומו.
• אני מאשים אותך בכך שמעולם לא הודית באמת בפניי. נאלצתי לגלות את שמך המלא באמצעים כשרים למחצה.
• אני מאשים אותך בכך שלא ידעת להעריך אותי די הצורך לרצות אותי, ושלא ידעת להודות בכך.
• אני מאשים אותך בהיפוך מוחלט של כל הדברים שאמרתי כאן. בכך שבכל פעם שהעליתי טענה לגיטימית הפנית אותה כלפיי, בזמן שהתנהגותי הייתה הפוכה לחלוטין משלך, ושלאחר שאני הייתי מוכן להתנצל, ולחשוף את רגשותיי בפנייך שוב, מעולם לא הענקת לי את הסיפוק שבתגובה הדדית. אין דבר מערער יותר מלעמוד חשוף בפני אדם שאתה אוהב לאחר ויכוח, ולא לשמוע אותו אומר ‘אני אוהב אותך’ חזרה. לא באותו היום, לא למחרת, ולא לעולם יותר.
• אני מאשים אותך בכך שאילצת אותי לבקש ממך אישורים, לאחר שבעבר הענקת אותם מרצונך, ושהתעקשת שלא לחזור על דברים שנאמרו פעם אחת - אך היה עליי להמשיך להאמין בהם. במילים פשוטות יותר: כשאדם מפסיק להגיד שהוא אוהב אותך, בזמן שאתה אומר לו את זה, זה לא עניין של מה בכך. כשהוא מפסיק להגיד לך דברים טובים עליך, ושהוא שמח להיות במחיצתך, לאחר שאמר את זה בעבר - הטענה של ‘אתה אמור לדעת את זה לבד’ לא תקפה.
• אני מאשים אותך בכך שלמרות שהענקתי לך אינספור הזדמנויות נוספות, מחמת הספק, בשל התנהגותך המשונה, חסרת-היציבות, והלא-ברורה; בשל עברך הקשה (אולי, אם הוא לא סיפור דמיוני), בשל מי שחשבתי שאת - למרות שויתרתי על האגו שלי, והשפלתי את עצמי בפנייך שוב ושוב, לא עשית זאת את אפילו פעם אחת, וגאוותך הייתה חשובה לך יותר ממערכת היחסים שלנו.
• לסיכום, מערכת היחסים שלנו הייתה חשובה לך בדיוק במידה שבה היא דרשה אפס השקעה מצידך, אך סיפקה את כל צרכייך רק בזמן הנוח לך. חד-צדדיות נהנתנית מוחלטת.
• אני מאשים אותך בכך שדחית את כל ההאשמות האלו, במיוחד בהתחשב בכך שלא הבעתי את חלקם בקול, והחלטת לזכות את עצמך מכל אשמה - להאמין שנהגת כשורה בכך שחשבת אך ורק על עצמך.
• אני מאשים אותך בכך שהטעית אותי, הונית אותי, בזבזת את זמני לריק, ומעולם לא חשבת להתנצל.
• אני מאשים אותך בכך שהפסקת להילחם מבלי שנלחמת! אני מאשים אותך בוותרנות, והטלת האחריות לוותרנות זאת עליי, כשהגבתי על האדישות הגוברת שלך.
• אני מאשים אותך בכך שהינחת לקשר הזה להתמוסס לאבק, בכך ששידרת את כל הסימנים האומרים שאת חפצה בסיומו, ושלא היה לך האומץ להגיד לי זאת בפרצוף כדי לחסוך ממני את הכאב שבאי-הידיעה.
• אין שום דבר בלתי-הגיוני בכך שניסיתי להשיג אותך בטלפון, לאחר שקבענו להיפגש במקום כלשהו אחר-הצהריים. יש כמה פגמים בכך שלא התקשרת חזרה, או שלחת הודעה כדי להודיע לי שיצאת מהעיר, ושתחזרי מאוחר.
• אין שום דבר בלתי-הגיוני ברצון לדעת מה מעסיק אותך, לאן את הולכת, עם מי את נפגשת, ומה את חושבת עליהם. רק אדם דפוק רואה בכך חדירה לפרטיות. סליחה, גם אדם שיש לו הרבה מה להסתיר. אדם שפוי רוצה לחלוק את חייו, מחשבותיו, ודיעותיו.
• אין שום דבר בלתי-הגיוני בכך שרציתי לשוחח עם הבחורה שטסתי 3200 קילומטרים בשביל לראות! וששכרתי דירה במקום שאני לא מכיר, ולא דובר את השפה של תושביו, רק בשביל להיות איתה. מוזר שזה לא נראה לך מעשה משכנע מספיק להראות לך שאני רציני לגבייך!!!
• אין שום דבר בלתי-הגיוני בכך שרציתי לשמוע מילות חיבה, ולא רק בשלושת החודשים הראשונים.
• אין שום דבר בלתי-הגיוני בכך שרציתי שתזמי גם בעצמך, ולא תותירי לי להחליט מה עושים במקום שאני לא מכיר, בזמן שאת שותקת.
• אם כבר הזכרנו, אין שום דבר בלתי-הגיוני בכך שרציתי לטייל קצת ולראות את האזור גאד פאקינג דאמיט!!!
• כשהחברה שלך שם, זה ממש קשה לדבר באנגלית? חשבת אולי איך זה מרגיש עבורי להיות במחיצתכן שעות בזמן שאתן מדברות בשפה שאני לא מבין?
• וכשהיינו בבית הרב והוא דיבר איתי עברית… נעלבת עד עמקי נשמתך, ועדיין לא עשית את הקישור. כמה מנותק צריך להיות בשביל לא להבין את הפגיעה שאת פוגעת באחרים, לאחר שדבר דומה קורה לך?
• ולבסוף, לעזאזל - ‘אני רואה אותנו ביחד בעתיד הרחוק. אתה לא רק שעשוע חולף עבורי’. איזה נוראי זה לומר למישהו את הדברים האלו, ולנהוג באופן הפוך לחלוטין רק מספר ימים לאחר-מכן. באותו היום אפילו רשמתי כאן ‘אולי זה כן זה’… אני לא יודע לאן נעלמה הבחורה ההיא. מי זאת? כאילו היכרתי שני אנשים שונים, שחיו בגוף אחד.

למרבה הפתטיות הנוראית, למרות כל זאת, אני עדיין יושב כאן ובוכה באמצע הלילה, כי בשביל אדם גווע ברעב גם האהבה הפגומה והמקוטעת הזאת הייתה סוג של מזון. יום אחד הייתי על גג העולם, ויום לאחריו בשאול תחתיות. הסיפור חזר על עצמו פעמים רבות כל כך שכבר חשתי שנפרדנו ונפרדנו ונפרדנו ונפרדנו; חשתי נטוש ועזוב - החרדות הגדולות ביותר שלי - כל כמה ימים.
אני בחרתי בך, ואת אכזבת אותי. זה היה טיפשי כל-כך להתאהב בך, ועדיין הנחתי לזה לקרות. אני מודע לכך שהרשיתי לך להתייחס אליי בדרכים האלו. אני מודע לכך שהרשיתי לך לדרוך עליי, פשוט כי תמיד נראית כל-כך חסרת מושג לגבי העובדה שאת בכלל עושה דבר שפוגע בכבודי; תמיד חשתי בסוף שאני הוא זה שעושה לך עוול בתלונות שלי.
תמיד שמתי את הצרכים שלך קודם - גם כשזה כאב. ילדות קטנות - צורת החיים הנקבית הנפוצה בארץ הקודש - חושבות שזה דבר שבא מתוך נואשות. אנשים בוגרים יותר עשוים להבין שזאת היא אהבה.
אהבה היא נתינה. אני אחזור על זה בשנית - אהבה היא נתינה. לאהוב מישהו זה לרצות לתת לו; לשמח אותו לפני הכל. ההסתייגות היא, שהעיסקה הזו עובדת טוב רק אם שני הצדדים נוהגים כך.
האדם שאהבתי - לא התאהבתי בו, אלא אהבתי - הפך לאדם אחר לחלוטין בשלב כלשהו, ואני נאחזתי בתקווה שהדמות הראשונה עדיין קיימת שם; עדיין מסתתרת מתחת ליצור המשונה הזה, שגרר אותי ליער באמצע הלילה מתוך גחמה, ביום שלאחר מכן רצה רק לשבת על המיטה ולראות סרטים מצויירים, אמר לי שהוא יתגעגע אליי במהרה, ולאחר מכן נעלם ליום וחצי, ונדמה כחוזר אליי בחוסר התלהבות וחשק, אך באותו זמן גם אוהב מאוד.
וחוזר חלילה, עד שהשתגעתי לחלוטין.

כן כן עדיף לי בלעדיה, אבל הזכרונות השמחים המעטים שזכיתי להם בשנים האחרונות - כולם קשורים אליה, וכל הזכרונות האלו מצטרפים כעת לערימת הזכרונות הכואבים שלי. היא כבר עלתה על גדותיה עוד לפני כן.
יותר גרועה מכך היא הידיעה שלא יהיו לי עוד זכרונות מסוג אחר. זהו. נגמר. עכשיו זאת באמת הצלילה הגדולה, וכל שנותר לי לצפות לו הוא עוד כאב וכאב וכאב, עד שהמוות יגאלני לבסוף.

אבל הכל בסדר - יש אלוקים, אנחנו העם הנבחר בארץ הקודש, וכל ישראל אחים. אין לנו בית אחר, הכל דבש, יהיה טוב, יש הרבה דגים בים, מחר יום חדש, העבודה משחררת.